לאחר המגיפה, אני בסדר שלעולם לא מארח שוב בבית

הייתה תקופה שהרעיון לשעשע בחוץ, במיוחד בתקופת הקיץ, גרם לעור שלי לזחול – אני גר באטלנטה ויש לי מזל שיש לי מרכזי AC, אז למה שבחר להזיע? לאחר מכן, המגיפה אירעה וראיית חברים בחוץ הפכה לאפשרות הסוציאליזציה הפחות מסוכנת. אי שם בין אדי נרות הסיטרונלה וצלחות החטיפים המסודרות בקפידה, קרה משהו: הבנתי שאני דווקא אוהב לבדר בחיק הטבע. למעשה, אני לעולם לא רוצה לארח שוב אנשים בפנים.

אני לא לבד בזה, כך נראה. אנשים בכל רחבי הארץ פנו לחצרות מסעדות ו פיקניקים לבידור במהלך המגיפה-והמשכנו במפגשים אלה באוויר הפתוח אפילו לאחר החיסון. וכמובן, רבים מאיתנו עיצבו מחדש את החללים החיצוניים שלנו, לעתים קרובות באופן שמטשטש את הגבול בין פנים וחוץ, לבין האופן שבו אנו משתמשים בכל אחד מהם. “אני מרגישה שזה היה מאוד נפרד”, אומרת סוזן דייוויס טיילור, מעצבת פנים בלוס אנג’לס. "היית שוכר את מעצב הפנים שלך ואת היית שוכר את אדריכל הנוף שלך. ואני מרגיש שהגבול בין פנים וחוץ הופך להיות מטושטש יותר, כיוון שאנחנו מתנסים יותר להיות בחוץ."

חלל אוכל מזמין בחוץ של ברקלי בוטרה בבית הבית של 2019. דוד א. לנד

יש לי מזל שהמערכת החיצונית שלי כבר הייתה די נחמדה-במקרה יש לי בריכה וריהוט המרפסת שהבעלים הקודמים של הבית שלנו השאירו אחריהם-אבל זה בהחלט התחדש עם כריות חוץ כשהתחלתי לארח יותר בחוץ. עצם הפעולה הפשוטה של ​​הוספת עניין ויזואלי גרמה לי להעריך יותר לשבת בחוץ ולרצות להיות שם.

בחוץ, אני מפעיל פחות לחץ על עצמי לרצות את האורחים שלי.

כשזה מגיע לאירוח בחוץ, אני מגלה שאני מפעיל פחות לחץ על עצמי לרצות את האורחים שלי. זה לא אומר שהפכתי למארח רפוי יותר, אבל השיקולים לאירוח בחוץ שונים מאשר עבור, נניח, מסיבת ארוחת ערב מקורה..

נתחיל מזה שכשאני מארח אנשים בחצר האחורית שלי אני לא צריך לנקות עמוק את הבית (מלבד חדר האבקה, באופן טבעי). פרץ הניקוי התזזיתי הרגיל שלי הוא ניקוז אנרגיה ומשאיר אותי מרגיש מנומס בדיוק כשהאורחים מופיעים. אם אני רק מזמין את האורחים שלי בחוץ, לא ממש אכפת לי אם השטיח לא שואב אבק או אם ערימת המגזין שלי נלכדה. כמה כלים בכיור? ובכן, לא תסתובב במטבח שלי ואפילו לא בטווח הראייה שלו, אז למי אכפת? אני עדיין מבצע סריקה מהירה כדי לוודא שהדברים ניכרים (כלומר לדחוף את צעצועי הפעוטות מהדרך) אבל יש לי הרבה יותר אנרגיה להקדיש לדברים המהנים, כמו “אוצרות” חטיפים.

מערך פטיו יעיל ומודרני מאת הת’ר היליארד. דאצ’יאן גרוזה

כשזה מגיע לסידור החטיפים לאורחי החוץ שלי, אני נותן לריהוט המרפסת שלי להכתיב את זה. במקרה שלי, יש לי כמה כיסאות אהבה עם שולחן קפה במרכז. זה אומר שכאשר יש לי אנשים אני נדבקת לאצבעות או לצלחות קטנות. לוחות צ’ארצ’רי תמיד בעונה (אלה מיני לוחות מ- EtuHome נהדרים במיוחד אם אתה מארח רק שניים או שלושה אנשים).

פעם חשבתי שארוחה בחוץ משמעה ירידה לצלחות פלסטיק וכלי זכוכית אקריליים. למרות שהדברים האלה פונקציונאליים (ובטוחים יותר אם אתה מסתובב על המים), הם בשום אופן לא האפשרות היחידה. עכשיו אפרק את כלי החרסינה, הניח פשתן על שולחן הקפה, אשתמש במפיות בד (אהבה אלה ממוצרי מחווה) ואפילו להגיש קוקטיילים ויין בכלי הגזע שלי. דיסי? כן, אבל אפילו כוס מרעננת ללא הוכחה היא כיף יותר לשתות בכוסות היין Orrefors שקיבלתי לחתונה שלי לפני עשור (ומעולם לא השתמשתי בהן כל כך הרבה בחיי).

בסופו של יום, זה פשוט נחמד להיפגש עם יקיריהם שוב, עצירה. אני בטוח שיהיו מקרים שאאסוף איתם שוב בתוך הבית (אני לא יכול לדמיין ארוחת חג ההודיה ריחפה מעל שולחן הקפה של המרפסת שלי), ניקוי עמוק והכל. אבל יש משהו בצ’אט על רקע ציפורים מצייצות ותנועה סוערת שגורמת לנו להקשיב זה לזה באמת, ומגיפה או לא, אני לא רוצה לוותר על זה.

עקוב אחר House Beautiful ב אינסטגרם.

>